הם יורים גם ביענים
נובמבר 2025
האירוע בקנדה, שבו הושמדו מאות יענים כ-11 חודשים לאחר שאובחנו חיוביים לנגיף שפעת עופות אלים, מציב סימני שאלה כבדי משקל לגבי ההיגיון המקצועי שהנחה את הרשויות. כאשר מדובר בנגיפי שפעת עופות אלימים (HPAI), קיימת הצדקה מקצועית לנקיטת צעדים מידיים, נוקשים ולעיתים בלתי הפיכים כדי למנוע התפשטות. אולם במקרה זה, הזמן שחלף בין מועד האבחון לבין מועד ההשמדה מאיר את ההחלטה באור שונה לחלוטין.
נגיפי HPAI מאופיינים בשיא הדבקה קצר יחסית. כאשר עוף נדבק ושורד, הווירמיה קצרה, ההפרשה פוחתת במהירות והסבירות להתפשטות מאוחרת נמוכה במיוחד. העובדה שבמשך חודשים ארוכים לא דווח על תחלואה פעילה, לא נצפו סימנים קליניים חדשים ולא נרשמה תמותה, מחייבת בירור מדוע הוחלט להשמיד להקה שלמה דווקא בשלב שבו הסיכון האפידמיולוגי הפוטנציאלי כבר נמוך משמעותית עד לא קיים. בהיעדר מידע המעיד על פעילות נגיפית מתמשכת, ההחלטה לבצע השמדה מאוחרת מעוררת שאלה בסיסית: האם הגורמים המקצועיים התבססו על נתונים עדכניים או על אבחנה והחלטה היסטורית שלא שיקפה עוד את המציאות הביולוגית של הלהקה?
היבט אתי משמעותי עולה כאן. השמדה של בעלי חיים היא אמצעי חירום המוכר במסגרת בריאות בעלי חיים, אך חובתה של הרשות הווטרינרית, היא לוודא שהליך כזה מוצדק מבחינה מדעית בכל נקודת זמן. אסור שהרשויות יהיו טכנוקרט של תקנות, אלא גורם מקצועי שאמור להעריך את רמת הסיכון האמיתית, לשקף את הידע העדכני ולהגן על בעלי החיים כאשר אין איום קונקרטי על בריאות הציבור. במקרה זה, העובדה שהיענים היו בריאים במועד ההשמדה מעוררת ספק לגבי קיומה של הערכת סיכונים חוזרת, צעד בסיסי וראוי בכל מצב שבו הזמן שוחק את ההצדקה המקורית.
בהקשר של נגיפי HPAI המדע ברור: השמדת להקה של למעלה מ-300 יענים, כמעט שנה לאחר האבחון מחייבת הסבר מקצועי שקשה למצוא לו עוגן אפידמיולוגי. ללא הוכחה להמשך הדבקה או הפרשה נגיפית, המהלך מקבל אופי של יישום נהלים פורמליסטי במקום הערכת מצב מבוססת-מדע.
האירוע בקנדה מציב בפנינו שאלות נוקבות על האיזון בין ניהול מחלות לבין אתיקה וטרינרית. הוא מחייב דיון מחודש במדיניות, בהיררכיית ההחלטות ובאחריות המקצועית הנלווית לפעולות בעלות השלכות כה משמעותיות על חיי בעלי חיים ועל אמון הציבור במערכות המקצועיות.
נתי אלקין
