הסימון הירוק כביטוי רשמי ליתרון התזונתי של ביצת המאכל
ינואר 2026
מאז כניסתה לתוקף של רפורמת הסימון התזונתי של משרד הבריאות בינואר 2020, הפך סימון המזון לכלי מרכזי בעיצוב דפוסי הצריכה בישראל. בעוד שמוצרים מעובדים רבים פועלים לצמצום או למניעת הופעת הסימון האדום, ביצי המאכל ניצבות בעמדה ייחודית של קונצנזוס תזונתי כמוצר מזון המזוהה באופן טבעי עם בריאות.
ביצי המאכל נמנות עם קבוצת המזונות המצומצמת העומדת בהגדרת “עיבוד מינימלי”. מבחינה תזונתית, הביצה מהווה מקור לחלבון בעל ערך ביולוגי מהגבוהים המצויים בטבע, הכולל את מלוא חומצות האמינו החיוניות. לפיכך, הסימון הירוק אינו עניין גרפי בלבד, אלא מהווה הכרה רשמית של המדינה בכך שהביצה עומדת בקריטריונים המחמירים של תזונה בריאה. עבור הצרכן, נוכחות הסמל הירוק על המדף משמשת אמצעי הבחנה ברור המדגיש את יתרונותיה התזונתיים של הביצה ומחזק את הבחירה בה.
הסימון הירוק מקנה למגדלים ולמשווקים יתרונות מובהקים. הוא יוצר בידול מיידי בין הביצה כחלבון גולמי וטבעי לבין מוצרי חלבון מעובדים, כדוגמת נקניקים או תחליפי בשר, הנושאים סימון אדום. בנוסף, הוא תורם לחיזוק ערך המותג של הביצה כמזון-על נגיש וזמין לכלל הציבור, ומעודד צריכה בקרב קהלי יעד רחבים באמצעות הגברת תחושת הביטחון בבחירתה כמרכיב מרכזי בתפריט היומי.
למרות הפוטנציאל השיווקי המשמעותי הגלום בסימון הירוק, נדמה כי הגופים המייצגים את הענף אינם ממצים אותו. בעוד שמשרד הבריאות העניק לחקלאים נכס מיתוגי בדמות תו בריאות ממשלתי, השיח הענפי נותר ממוקד בעיקר בנושאים כגון מכסות ייצור, מכסי יבוא ואגרת השירותים הווטרינריים. בכך מוחמצת הזדמנות להציב את הסימון הירוק במרכז הבמה, כסמל המתנוסס בגאווה על כל תבנית ביצים. בשעה שענפי מזון אחרים משקיעים משאבים ניכרים במיתוג ובבידול, ענף ביצי המאכל מתייחס לסימון הירוק כאל המלצה שולית, ולא כאל נכס אסטרטגי בעל פוטנציאל ממשי לחיזוק ערכה ומעמדה של הביצה הישראלית.
נתי אלקין
