אי אפשר לרמות כדי לרפא מחלה

אי אפשר לרמות כדי לרפא מחלה

מבוסס על פרסום ב: Science, Vol 377, Issue 6604

יולי 2022

Matthew Schrag הוא רופא וחוקר מוח באוניברסיטת Vander-bilt  University שהתבקש ע"י עו"ד המייצג שני מדעני מוח בולטים לבחון  מחקרים העוסקים בתרופה נסיונית למחלות האלצהיימר. התרופה Simufilam פותחה ע"י חברת Cassava שטענה שהתרופה משפרת את הקוגניציה, בין היתר על ידי תיקון חלבון שיכול לחסום משקעי מוח של חלבון עמילואיד בטא (Aβ), סימן היכר למחלת האלצהיימר. שני המדענים האמינו שמחקר מסויים הקשור לתרופה הוא "הונאה".
פרט נוסף הוא שאותם שני מדענים מעורבים במניות חברת התרופות באופן שירידת ערכן היתה מובילה אותן לרווח (סחר במניות שורט).  
Matthew Schrag, הוא פרופסור בן 37 שהיה מעורב בהעברת ביקורת נוקבת על ה-FDA לאחר אישור התרופה Aduhelm (אישור שבוטל לאחר מכן בעקבות הסערה שעורר.

Matthew Schrag הוא רופא וחוקר מוח באוניברסיטת Vanderbilt (טנסי, ארה"ב) שהתבקש ע"י עו"ד המייצג שני מדעני מוח בולטים לבחון מחקרים העוסקים בתרופה נסיונית למחלת האלצהיימר. התרופה Simufilam פותחה ע"י חברת Cassava שטענה שהתרופה משפרת את הקוגניציה, בין היתר על ידי תיקון חלבון שיכול לחסום משקעי מוח של חלבון עמילואיד בטא (Aβ), סימן היכר למחלת האלצהיימר. Matthew Schrag, הוא פרופסור בן 37 שהיה מעורב בהעברת ביקורת נוקבת על ה-FDA לאחר אישור התרופה Aduhelm (אישור שבוטל מאוחר יותר בעקבות הסערה שעורר).
על פי בקשת עורך הדין של המדענים Schrag חקר תמונות מחקריות שפורסמו בנוגע לתרופה כולל פרסומים מחקריים הקשורים למדע בסיסי (תמורת בחינה זו שילמו לו 18,000 דולר). Schrag זיהה תמונות, שנעשו בהן שינויים ושיכפולים שהחשידו להטייה במחקר ושלח את מסקנותיו למכון הלאומי לבריאות - NIH. ארגון זה השקיע עשרות מיליוני דולר במחקר. ממצאים אלה, מאיימים על אחד ממחקרי האלצהיימר המצוטטים ביותר במאה זו וניסויים רבים הקשורים אליו. המחבר הראשון של מחקר רב השפעה זה, שפורסם ב-Nature ב-2006 (1), היה מדען מוח עולה: סילבן לסנה מאוניברסיטת מינסוטה. עבודתו עומדת בבסיס מרכיב מרכזי בהשערת העמילואיד הדומיננטית אך השנויה במחלוקת של אלצהיימר, שגורסת שגושי Aβ, הידועים כפלאקים, ברקמת המוח הם הגורם העיקרי למחלה ההרסנית, הפוגעת בעשרות מיליונים ברחבי העולם. לסנה ועמיתיו גילו תת-סוג Aβ ונראה היה שהוכיחו שהוא גורם לדמנציה בחולדות. אם עמדתו של Schrag נכונה הרי מדובר ברעידת אדמה מדעית. לצורך כך, תידרש גישה לתמונות המקוריות, לכאלה שלא פורסמו ובמקרים מסוימים לנתונים מספריים גולמיים. חקירה שנעשתה ע"י כתב העת המדעי Science משך 6 חודשים סיפקה תמיכה לעמדתו של Schrag וספקות לגבי מחקרו של לסנה. חוקרים נוספים שנכנסו לחקירת הנושא הסכימו עם עמדתו ומסקנותיו של Schrag שהטיל ספק במאות תמונות ויותר מ-70 מאמרים של לסנה. חלקן נראות כמו דוגמאות "בוטות להחריד" של עיבוד תמונה, אומרת דונה וילקוק, מומחית לאלצהיימר מאוניברסיטת קנטקי.  עבודתו של Schrag, שנעשתה ללא תלות באוניברסיטת Vanderbilt ובמרכז הרפואי שלה, מרמזת על כך שמיליוני דולרים של המדינה, הושקעו אולי לשווא במחקר - ועוד הרבה יותר על מאמצים נילווים. כמה מומחי אלצהיימר חושדים כעת שמחקריו של לסנה הובילו באופן מוטה את מחקרי האלצהיימר משך 16 שנים. "הנזק המיידי והברור הוא מימון מבוזבז של NIH וחשיבה מבוזבזת בתחום, מכיוון שחוקרים משתמשים בתוצאות אלה כנקודת מוצא לניסויים שלהם", אומר מדען המוח Thomas Südhof, מאוניברסיטת סטאנפורד חתן פרס נובל ומומחה לאלצהיימר.
לסנה סירב להגיב ואוניברסיטת מינסוטה, שם הוא מועסק, מסרה שהיא בוחנת את התלונות בנושא עבודתו של לסנה.

אלצהיימר- אחת התעלומות הגדולות ביותר שלה היא גם התכונה הייחודית שלה: הפלאקים ומרבצי חלבון אחרים שהפתולוג הגרמני Alois Alzheimer ראה לראשונה בשנת 1906 במוחו של חולה דמנציה שנפטר. בשנת 1984, Aβ זוהה כמרכיב העיקרי של הפלאקים. ובשנת 1991, חוקרים עקבו אחר אלצהיימר במשפחה הקשור למוטציות בגן לחלבון שממנו נובע עמילואיד. למדענים רבים, נראה היה ברור שהצטברות Aβ גורמת לרצף נזקים ותפקוד לקוי בנוירונים. עצירת משקעי עמילואיד הפכה לאסטרטגיה הטיפולית הסבירה ביותר. עם זאת, מאות ניסויים קליניים של טיפולים ממוקדי עמילואיד הניבו מעט הצלחה. 
באמצע שנות התשעים, הנוירולוגית Karen Ashe יצרה עכבר מהונדס שמפיק Aβ אנושי, שיוצר פלאקים במוח של החיה. העכבר הראה תסמינים דמויי דמנציה והפך למודל מועדף במחקר האלצהיימר. בתחילת שנות ה-2000, אובחנו תת-סוגים של Aβ מסיסים, שהוגדרו כאחראיים העיקריים לאלצהיימר - יותר פתוגנים מהפלאקים הבלתי מסיסים. אוליגומרים עמילואידים נקשרו להפרעה בתקשורת נוירונים, ונתיחות שלאחר המוות הראו רמות גבוהות יותר של האוליגומרים באנשים עם אלצהיימר. אבל אף אחד לא הוכיח שכל אחד מהאוליגומרים הרבים הידועים גרם ישירות לירידה קוגניטיבית.
צוות מאוניברסיטת מינסוטה גילה במוחם של העכברים המהונדסים, אוליגומר שלא היה ידוע בעבר, שכונה Aβ*56 בעל משקל מולקולרי כבד יחסית לאוליגומרים אחרים. הקבוצה בודדה Aβ*56 והזריקה אותו לחולדות צעירות. יכולתן של החולדות לזכור מידע פשוט שנלמד בעבר - כמו מיקומה של פלטפורמה נסתרת במבוך - צנחה. המחבר הראשון של המאמר משנת 2006, שנחשב לפעמים כמגלה Aβ*56, היה לסנה.
דובר כתב העת המדעי Nature, שם פורסם המאמר הראשוני בשנת 2006, מסר שכתב העת מתייחס ברצינות לספקות שהועלו לגבי המאמרים. מספר ימים לאחר חקירת Science, כתב העת Nature ציין שהוא בודק את המאמר של לסנה מ-2006 וממליץ לנקוט זהירות לגבי תוצאותיו.

“You can cheat to get a paper. You can cheat to get a degree. You can cheat to get a grant. You can’t cheat to cure a disease - Biology doesn't care” Matthew Schrag


 

1. Lesné S, Koh MT, Kotilinek L, Kayed R, Glabe CG, Yang A, Gallagher M, Ashe KH. A specific amyloid-β protein assembly in the brain impairs memory. Nature. 2006 Mar;440(7082):352-7.

 

נתי אלקין