מומחיות ברפואת עופות
אוגוסט 2017
מומחיות בתחום מקצועי כלשהו, אמורה לשקף את הכשרתו, מעמדו ומיומנותו המקצועית של אדם בתחום נתון. כך הדברים אמורים להיות גם כשמדובר במומחיות בתחום הרפואה הווטרינרית בכלל ורפואת העופות בפרט.
המומחיות היא כלי חשוב וחיוני ויש לו מקום בכל מקצוע ובוודאי ברפואה וטרינרית, כשהוא מבוסס על ערכים מקצועיים נקיים משיקולים זרים.
אבל זה ממש לא כך בתחום רפואת העופות.
המומחיות בענף העופות הפכה כבר מזמן לכלי כוחני שמטרתו לסכל קידומם המקצועי של רופאים וטרינרים שאינם "מקורבים לצלחת". החשש של וטרינרים בעמדות כח שלטוניות מתחרות עם רופאים צעירים ומוכשרים, שאינם שייכים למסגרות ה"מקורבות" – הפך את "כלי המומחיות" לכלי שבאמצעותו מסכלים קידומם המקצועי של וטרינרים ש"אינם מהמערכת".
גופים שאין להם דבר וחצי דבר עם מקצוע, כמו הסתדרות הרופאים הווטרינריים, מעורבים בנושא ורופאים וטרינרים שהם יותר עסקנים מאשר אנשי מקצוע, מחליטים על מוסדות שיוכרו כאתרים מתאימים להסמכה לא מתוך מניעים מקצועיים אלא מתוך שיקולים פסולים ולא ראויים. התוצאה היא שרק מי ש"מקורב" יכול להשלים את תואר המומחה והאפשרות לרכוש תואר זה אינה פתוחה בכלל בפני רופאים וטרינריים טובים ומנוסים שעוסקים בתחום.
הנושא הועלה על ידי מספר פעמים בכתב ובע"פ בפגישות עם ד"ר נדב גלאון (מנהל השירותים הווטרינרים היוצא) וקודמיו בתפקיד – אך לשווא.
כרופא וטרינר מומחה לרפואת עופות, אני יכול להעיד שכיום פעילים בענף העופות רופאים וטרינרים ללא מומחיות, העולים ברמתם המקצועית על רופאים וטרינרים עם מומחיות. עיוות מרשים, פרי עשייה של מערכות ציבוריות וממשלתיות שכל מטרתן היא להכשיל ולסכל קידומם של וטרינרים שאינם "מקורבים".
עכשיו, כאשר לדיון עומד מינויו של רופא ראשי לבריאות העוף, בטלו את הדרישה מהמועמד למומחיות, מנו לתפקיד אדם ראוי ותתחילו לעשות למען המקצוע, בריאות הציבור והחקלאים ואל תשכחו לרגע שתפקידכם הוא לשרת את הציבור ולא את עצמכם.
נתי אלקין
תגובות
ד"ר מכאל מרוז:
העובדות שיש קשיים – מכשולים בירוקרטיים, פסוידו מקצועיים מחד וקיומם של רופאים שאינם מומחים העולים בכישוריהם המקצועיים על אלה שלהם תואר מומחה מאידך, אין בהם לעניות דעתי משום הצדקה לביטול הצורך בהתמקצעות מעמיקה באחת או יותר מהדיציפלינות הרבות הקיימות הים ברפואה הווטרינרית . יתרה מזאת, סבורני שעל כל מועמד לתפקיד בכיר במקצוע חייב לעמוד בדרישה זו הרלוונטית לתפקיד אותו הוא אמור למלא. כולנו יודעים היום היטב מה לא ידענו אחרי סיומם של 4,5 ואף 6 שנות לימוד. (האם אתה באמת סבור שניתן לרופא וטרינר שזה עתה סיים לימודיו "להתנפל" על להקת רביה שבה עשרות אלפי עופות זאת ללא הכשרה נוספת? וזו כמובן רק דוגמא אחת מני רבות).
המצב הנוכחי שהתואר "מומחה" כמעט והפך לתואר פיקטיבי אינו מצדיק דרדור נוסף של הרמה המקצועית של הרפואה הווטרינרית ובעיקר לזו של הרופאים הווטרינרים, לה אנו עדים מדי פעם. ההיפך מכך, יש לדאוג לשיקומה של מערכת התמחות כפי שאכן היה בתחילת דרכה ולהעלותה בכמה רמות. יש לדאוג לנגישות רבה אליה, זאת ע"י הסרת ידם של גופים אינטרסנטים ולא רלוונטים מקצועית וקשיים בירוקרטיים, כמובן זאת תוך שמירה על הדרישות המקצועיות הנאותות.
יתכן ובית הספר לרפואה ווטרינרית, במסגרת לימודי המשך הינו המערכת המתאימה לכך כפי שעשתה זאת בזמנו המסגרת של לימודי המשך של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב עבורינו. הכל כמובן בשילובם של אנשי מקצוע, ניסיון מעשי וקליני.
אני מודע לקשיים לפחות לחלקם, הכרוכים בכך. הפתרון של החלפת הגרוע בגרוע אחר, או אף גרוע יותר, אינו נראה בעיני כפתרון מתאים.
ד"ר מיכאל מרוז
ד"ר זהר גבע:
ראשית, הבהרה: אין לכותב שורות אלה כל עניין או כוונה לגשת בעתיד הנראה לעין לכל מכרז או תפקיד בשרות הציבורי, כך שהדברים הבאים לא נועדו לקדם את מטרותי האישיות.
ד"ר מרוז היקר, בעולם אידאלי, או אף קרוב לכך, היו דבריך נכונים ואף צודקים. רוצה אדם להתמודד על תפקיד בכיר במערכת הציבורית - יקדיש את הקריירה שלו לעבודה, התמחות מסודרת, עמידה במבחנים וצבירת ניסיון תחת הדרכתם של מומחים ואז יהיה כשיר להתמודד על תפקיד זה או אחר. אלא שכפי שידוע לך היטב, העולם של רפואת העופות במדינת ישראל, רחוק מאד מלהיות אידאלי. היסטורית, המערכת שהכשירה ודחפה רופאים מומחים למחלות עופות היתה מערכת המעבדות של מועצת הלול שהיתה מחוברת בקשר עמוק לשירותים הווטרינריים, גם בחטיבה למחלות עופות הוכשרו רופאים מומחים, אבל פחות. קרוב לעשרים וחמש שנים, מאמצע שנות התשעים, שלהי תקופת כהונתך כרופא ראשי למחלות עופות, כמעט ולא נקלטו במערכת המעבדות רופאים חדשים (אני אישית פניתי אליך בשנת 1994 בבקשה להיקלט במערכת וענית לי שאין כרגע קליטה של רופאים חדשים - הרגע הזה נמשך זמן רב), מחליפיך בתפקיד הוציאו לפועל מדיניות של צמצום מספר המעבדות ומספר הרופאים. העברת נתחי פעילות גדולים לשוק הפרטי ושינוי מבנה תעשיית העופות בארץ, צמצמו מאד גם את הפעילות במעבדות הקיימות ואת נפח ומגוון המשימות של הרופאים שנותרו במערכת הציבורית. כתבת: "האם אתה באמת סבור שניתן לרופא וטרינר שזה עתה סיים לימודיו "להתנפל" על להקת רביה שבה עשרות אלפי עופות זאת ללא הכשרה נוספת", אז התשובה היא: זה בדיוק מה שקרה בעשורים האחרונים. אני ומספר רופאים נוספים ששמם שמור במערכת התחלנו לעבוד בלהקות רביה רבות ויקרות ללא כל הכשרה אחרי הלימודים. האם נעשו טעויות?- אין ספק! האם למדנו משהו במשך השנים? אני מקווה שכן. יתרה מזאת - אני יודע בוודאות שאין במערכת הרפואה הציבורית אף רופא שיש לו נסיון מהעשורים האחרונים בהודים לרביה, אני בספק אם יש כאלה שיש להם ניסיון כלשהו ברביה קלה או כבדה. חוסר הנגישות ששרר במערכת הציבורית כלפי הרופאים הפרטיים במשך שנים, מנע מרופאים פרטיים את האפשרות להעזר במערכת לצורך התמחות. התוצאה העגומה היא שנכון להיום יש מעט מאד רופאים מומחים למחלות עופות בגיל הרלוונטי להתחלה של תפקיד ציבורי בכיר, אם רוצים לאייש את התפקידים האלה בכלל ובאנשים ראויים בפרט, יש להגמיש את התנאים. ההצעות שלך לגבי הקמת מערכת הכשרה והתמחות במסגרת בית הספר לרפואה וטרינרית הן מצויינות אבל יתנו פירות רק בעוד כעשור. אני מאחל לכולנו שנזכה לראות את הפירות האלה.
ד"ר זהר גבע
