מדיניות נדרשת
דצמבר 2016
מדוע קיימת חשיבות לבער את מחלת הניוקסל בישראל? מחלת הניוקסל היא מחלה של עופות, אז מדוע זו צריכה להיות בעיה של המדינה?
תפקיד השירותים הווטרינרים על פי ההגדרה היא מניעת מחלות בעלי חיים ומחלות משותפות לבעלי - חיים, לאדם והדברתן.
למה אם כן חשוב להדביר מחלה כמו מחלת הניוקסל?
פעילות מתוקנת של מדינה המבקשת להשתייך לקהילה המקצועית הבינלאומית, היא דיווח לארגונים העולמיים ובנייה של מערכת אמון בין מערכות סחר למען בטיחות המזון. מדינת ישראל בגישתה למשוך ידיה מהתמודדות עם מחלת הניוקסל מקטלגת את מערך העופות בישראל כמדינת עולם שלישי. ביעור מחלת הניוקסל ממשק העופות בישראל, הוא מהלך חשוב שיש לו השלכות מקצועיות לא רק בהיבט של מחלת הניוקסל, אלא בהיבט של הענף כולו (סלמונלה פולורום, מיקופלסמה ועוד מחלות שאינן מסכנות את בריאות הציבור, אך ביעורן קידם את ענף העופות בישראל ובכך, אף את איכות וטיב בשר העוף המשווק לצרכן).
ההתמודדות עם מחלת הניוקסל היא יעד מרכזי של השירותים הווטרינרים בישראל ומה שנדרש הוא תוכנית פעולה סדורה ומקצועית שמגדירה שלבי ביניים להשגת המטרה. מטרה ריאלית ואפשרית בהקצאת המשאבים ואנשי המקצוע הנדרשים לכך.
ההתמודדות המקצועית שנדרשה עם תחילת האירועים כשלה והפכה את המחלה אנדמית. הפתרון הקל היום הוא לוותר ולהציג למערכת הפוליטית צמצום בהוצאות הכספיות הנדרשות לפיצוי החקלאים. החלטה שכזו תהיה בכייה לדורות. ענף המגלל מעל 5 מיליארד ₪ בשנה, יכול וצריך להתמודד עם מחלת הניוקסל בראייה מקצועית וכלכלית ארוכת טווח.
חוסר מדיניות, מגביר את חוסר הדיווח והנתק ההולך ומתרחב בין מערך השדה הקליני והמערכות השלטוניות. כפי שהרשויות עושות את החשבון הכלכלי המתגבש באיך לא לפצות את החקלאי, גם החקלאי יודע לעשות את החשבון הכלכלי וימנע מלדווח, כאשר הוא יודע שבמקרה של מחלה מדבקת לא צפוי לו פיצוי הולם, אלא רק רשימה של סנקציות שיגדילו את הנזק הכלכלי.
נתי אלקין
