אגרת השירותים הווטרינרים
11 במרץ 2013
מערכת היחסים בין החקלאים לשירותים הווטרינרים היא מורכבת ולמרות שהמטרות אמורות להיות בד"כ משותפות, לא פעם קיימים חיכוכים ואי-הסכמות לגבי נושאים שונים. אי-הסכמות הן דבר מקובל וטבעי בכל מערכת, אך איני זוכר שאי-פעם בענף הלול, נדרש בג"צ לדון ולהכריע במחלוקות שבין השו"ט לחקלאים והיו בעבר נושאים לא פחות חשובים ומרכזיים מאלה הנדרשים מהחקלאים באגרת. אז מה קרה הפעם ? – הדרך !
הפניה לבג"צ שיפסוק בנושא שבמחלוקת, דומה לחייל המסרב פקודה למפקדו. סרוב פקודה הוא תולדה של מצוקה וחוסר ברירה אליה נקלע הפקוד מול מפקדו, מפקד חכם אינו מוביל פקוד לפינה שלא תותיר בפניו ברירה ותוצאתה אינה רצויה לשני הצדדים. כך הם הדברים גם בנושאי ניהול. מנהל טוב, אינו מוביל למצב שהדיון בהוראותיו ידרש לידון בפני מערכת המשפט. הכשלון הוא בדרך.
תכני האגרת נכונים ונדרשים אך, האגרת היתה צריכה להיכתב לאחר ביצוע סקר ולא לפניו.
האגרת היתה צריכה לבחון את ההיבטים הכלכליים הנגזרים הימנה, לפני שנכתבה ולא לאחריה.
האגרת היתה צריכה להיכתב לאחר דיונים והגעה להסכמות עקרוניות ועיקריות עם המגדלים.
האגרת, במידה ומטרותיה מקצועיות, חייבת לכלול את כלל השלוחות. האיום על ענף העופות בכל הקשור למחלות וסכנה לבריאות הציבור, מצוי לא פחות (כדי לא לומר יותר) בשלוחת ההטלה, לה אין אפילו פינוי פגרים מסודר.
נתי אלקין
