כשלים מערכתיים בפיקוח על ענף העופות בפולין
תחקיר מקיף שפורסם על ידי ה־Bureau of Investigative Journalism (TBIJ) חושף ליקויים חמורים במנגנוני הפיקוח והרישוי של משקי עופות תעשייתיים בפולין, יצרנית בשר העופות הגדולה ביותר באיחוד האירופי. מן הממצאים עולה כי קרוב לאלף חוות ענק פועלות ללא היתרים סביבתיים כנדרש, מצב המאפשר להן לחמוק מביקורות שוטפות ולהוות מוקד פוטנציאלי להפצת מחלות וזיהומים.
הנתונים מצביעים על כך שכמחצית מכ־2,000 לולי הענק במדינה פועלים ללא היתר פליטה או רישיון סביבתי, בניגוד לחקיקת האיחוד האירופי. מציאות זו נובעת, בין היתר, מחוסר תיאום בין רשויות המדינה: השירותים הווטרינריים מנהלים רישום של מספר העופות, בעוד שמשרד האקלים והסביבה מחזיק במאגרי מידע חלקיים בלבד. בהיעדר רישוי מתאים, משקים אלו אינם נכללים במערכות הפיקוח הרלוונטיות, ומכאן שמפקחי הסביבה אינם מבקרים בהם באופן סדיר. כתוצאה מכך, חריגות משמעותיות בצפיפות העופות, לעיתים עד פי שלושה מהמותר, נותרות ללא טיפול.
אחת הסוגיות המדאיגות המרכזיות העולות מן התחקיר היא השימוש הנרחב באנטיביוטיקה. פולין מדורגת במקום השני באיחוד האירופי במכירת תרופות וטרינריות, כאשר עוף ממוצע עובר שלושה עד ארבעה מחזורי טיפול אנטיביוטי במהלך מחזור חיים קצר של כשישה שבועות. צפיפות היתר במשקים הבלתי מפוקחים מעודדת התפשטות מהירה של מחלות, מחייבת טיפולים תרופתיים נרחבים בלהקות, ומגבירה את הסיכון להתפתחות עמידות לתכשירים אנטי-מיקרוביאלים.
בנוסף, התחקיר מצביע על ליקויים בניהול שפכים ופסולת עופות, אשר לעיתים מושלכים בשטחים פתוחים בניגוד לתקנות. ביקורות עדכניות מטעם האיחוד האירופי מאשרות קיומם של פערים משמעותיים בין נתוני “הניטור העצמי” של היצרנים לבין ממצאי הבדיקות הממשלתיות: שיעור גילוי הסלמונלה בבדיקות רשמיות היה גבוה פי כמה מן השיעור שדווח מניטור שנעשה על ידי המשקים עצמם, ממצא המעורר חשד לניטור לקוי שיטתי.
עוד עולה כי בין השנים 2021 ל־2023 נרשמו בפולין 193 התפרצויות של שפעת העופות. באחד המקרים שתועדו, בשר הודו נגוע שווק למדינות אחרות באיחוד האירופי טרם זיהוי הזיהום, דבר הממחיש את הקושי של רשויות הפיקוח להדביק את קצב התרחבותה המואצת של התעשייה, נוכח מגבלות כוח אדם ותקציב.
פולין אחראית לכחמישית מאספקת בשר העופות וההודו באיחוד האירופי, ומייצאת כ־60% מתוצרתה. לפיכך, ליקויי הפיקוח המתוארים אינם מוגבלים לגבולותיה, אלא מהווים סיכון ממשי לביטחון המזון ולבריאות הציבור ברחבי היבשת.
