דיווח ראשון בישראל: חשד להתפרצות היסטומוניאזיס בלהקת תרנגולי הודו
מקרה ראשון מסוגו מדווח בימים אלה ע"י ד"ר איציק שטרן והוא על חשד קליני ופתולוגי להיסטומוניאזיס בלהקת תרנגולי הודו צעירה (7 שבועות). מדובר במחלה טפילית קשה שלמיטב ידיעתינו לא היתה מוכרת בישראל עד כה, ומעוררת דאגה רבה. ממצאים פתולוגיים ראשוניים מעלים חשד כבד לנוכחות הטפיל Histomonas meleagridis בעוד שהמחלה נפוצה בצפון אמריקה ובאירופה, ישראל נחשבה לאזור נקי, מה שהופך את האירוע לבעל חשיבות אפידמיולוגית משמעותית ואת אמצעי התגובה קריטים. היסטומוניאזיס, המוכרת בשמה העממי "מחלת שחור הראש (Blackhead Disease)" היא מחלה הנגרמת ע"י טפיל חד-תאי הפוגעת בעיקר בתרנגולי הודו שהם הרגישים ביותר למחלה עם שיעורי תמותה שעלולים להגיע לאחוזים גבוים מאד. הטפיל רגיש מאד בסביבה החיצונית ולכם הוא נעזר בתולעת מעיים (נמטודה) בשם Heterakis gallinarum כשלוחה להעברה. ביצי התולעת מכילות את הטפיל ושומרות עליו מפני תנאי הסביבה. הטפיל יכול להיות מועבר ע"י נשאים נוספים כמו שלשולים שמשמשים פונדקאי ביניים לאחר שבלעו את ביצי התולעת. תיתכן גם העברה בין העופות ללא תיווך תולעים. הטפיל חודר לדופן המעי העיוור (מכאן הפתולוגיה האופיינית ברקמה זו) ומשם נודד דרך זרם הדם למערכת הפורטלית של הכבד. במעי העיוור נוצרים "פקקים" גבינתיים (Cecal cores) ובכבד נגעים נמקיים מעגליים אופייניים עם מרכז שקוע. סימנים קליניים: אפטיה, חוסר תיאבון, שלשול צהוב ולעיתים רחוקות ציאנוזיס (הכחלה) של אזור הראש. נכון להיום, ההתמודדות עם היסטומוניאזיס מורכבת ביותר עקב מגבלות רגולטוריות על שימוש בתרופות הידועות כיעילות. בעבר נעשה שימוש בתרופות ממשפחת הניטרואימידזולים (כמו דימטרידזול), אך אלו אסורות כיום לשימוש בחיות המיצרות מזון לאדם, בשל חשש לשאריות מסרטנות בבשר. בהיעדר טיפול תרופתי יעיל, המניעה היא קריטית.
באירוע ראשון, המטרה היא לא רק להציל את הלהקה הנוכחית, אלא למנוע מהמחלה להתפשט ולהפוך אנדמית בישראל. דבר שעלול להסב נזק כלכלי אדיר לענף תרנגולי ההודו לאורך שנים.
התמונות באדיבותו של ד"ר יצחק שטרן
 |
|
