ריצוף גנומי חושף: מהם המקורות העיקריים לזיהומי סלמונלה בבני אדם באירופה?
מחקר חדש ב-Journal of Infection עושה שימוש בריצוף גנומי מלא (WGS) כדי למפות את מקורות ההדבקה של חמשת הסרוברים הנפוצים ביותר של סלמונלה באירופה.
זיהוי מדויק של מקורות הזיהום (Source Attribution) הוא כלי קריטי בניהול בריאות הציבור ובטיחות המזון. המחקר הנוכחי ביקש להעריך את התרומה היחסית של מאגרים שונים – חיות משק, חיות מחמד ומקורות סביבתיים – לתחלואה בבני אדם, תוך התמקדות בחמשת זני הסלמונלה הדומיננטיים באירופה: S. Typhimurium, S. Enteritidis, S. Infantis, S. Newport ו-S. Derby.
החוקרים ביססו את ממצאיהם על נתונים שנאספו מ-10 מדינות אירופיות, וכללו 3,548 תבדידים ממקורות קליניים (בני אדם) ולא-קליניים (מזון, בעלי חיים וסביבה). ניתוח הנתונים הצביע על המקורות הדומיננטיים לכל סרובר:
Salmonella Typhimurium: המקור העיקרי שזוהה הוא חזירים (63.8% מהמקרים), בפער ניכר ממקורות אחרים כגון כלבים (7.1%) וסוסים/חמורים (6.0%).
Salmonella Enteritidis: בדומה לידוע בספרות, המקור המוביל הוא להקות מטילות (68.8%), ואחריהן להקות פטמים (19.7%).
Salmonella Infantis: הסרובר נקשר בעיקר לפטמים (56.1%), כאשר חזירים מהווים מקור משני (14.4%).
Salmonella Derby: המקור העיקרי הוא חזירים (62.9%), ואחריהם תרנגולי הודו (22.7%).
Salmonella Newport: סרובר זה הציג תמונת מקורות מגוונת יותר, הכוללת זוחלים (28.1%), בקר (25.9%) ומטילות (17.8%).
אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא ההשפעה הניכרת של הסחר הבינלאומי במזון על הפצת התחלואה. הניתוח הגנומי הראה כי חלק משמעותי ממקרי התחלואה בבני אדם מקורו במדינות שונות ממדינת המגורים של החולה. כך למשל, שיעור גבוה ממקרי S. Enteritidis במדינות אירופיות שונות יוחס למקורות שמקורם בפולין, יצואנית בולטת של תוצרת לול.
ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של ניטור גנומי חוצה גבולות ושיתוף פעולה בינלאומי בבלימת התפשטות פתוגנים המועברים במזון.
 |
|
