מחלות מדבקות בעולם - 2025

נגיף שפעת העופות H9N2 (AIV) הוא נגיף בעל פתוגניות נמוכה, אנדמי במדינות אסיה, המזרח התיכון וחלקים מאפריקה, עם גילויים ספורדיים באמריקה ואירופה. למרות התסמינים הקליניים המוגדרים קלים יחסית בתרנגולות, לנגיף זה השלכות כלכליות משמעותיות עקב פגיעה בביצועי הלהקות ורגישות מוגברת לזיהומים משניים. בנוסף, הנגיף הוא בעל פוטנציאל זואונוטי. מקטעי הגנים הפנימיים שלו תרמו להופעתם של מספר נגיפי שפעת עופות שמדביקים בני אדם (לדוגמה: H7N9, H5N6).
מחקר חדש המתפרסם בכתב העת Nature  בוחן את השפעת התרכיבים המומתים נגד H9N2  על שכפול הנגיף, העברתו, האבולוציה הגנטית שלו, והפוטנציאל שלו להסתגלות בין-מיני בע"ח שונים. המחקר מראה כי חיסונים מומתים אינם מונעים שכפול של H9N2 בדרכי הנשימה העליונות של התרנגולות, מה שמאפשר פיזור של הנגיף והעברתו בין עופות מחוסנים. העברה סדרתית של הנגיף במארחים מחוסנים הובילה לשכפול מוגבר של הנגיף ולקיצור זמני ההעברה, בליווי ירידה בייצור של חלקיקים פגומים (DIPs) ובחירה של מוטציות מפתח שמגבירות את פעילות הנגיף.
ריצוף עמוק חשף גיוון גנטי גדול יותר ומספר גבוה יותר של מוטציות הסתגלות ליונקים בנגיפים שמקורם בעופות מחוסנים בהשוואה לאלה שמקורם בעופות שאינם מחוסנים. חיסונים חיים (רקומביננטים), שמעוררים תגובה חיסונית תאית ושל הריריות, נמצאו יעילים בהרבה במניעת שכפול והפצת הנגיף לעומת חיסונים מומתים.
ממצאי המחקר מדגישים את המגבלות של תרכיבים מומתים נגד נגיף  H9N2ובמיוחד את תפקידם בעידוד האבולוציה הנגיפית המתרחשת תחת "לחץ חיסוני". הנתונים מצביעים על צורך מקצועי בקידום תרכיבים חיים שיאפשרו שליטה יעילה יותר בהתמודדות מול נגיף H9N2 בענף העופות.