אביר קארה: כמה עובדות על שוק הביצים בישראל (טוויטר)
הביצים בישראל יקרות בטירוף, ידוע. אבל לפוליטיקאים הטובים ביותר בישראל אין מושג למה הביצים יקרות ומה צריך לעשות כדי לעצור את הריקבון שגרם לזה. וזה הטובים. הרעים? יודעים מה הפתרון ופועלים הפוך. אז למי שמוכן לחטוף וואחד סטירה מהאמת הכואבת, הנה כמה עובדות על שוק הביצים בישראל שיגרמו לכם לבעבע מזעם.
הביצה הישראלית יקרה יותר ב 50% מהאירופית וב 70% מהאמריקאית. לא בזכות האיכות. להיפך. הלולים בישראל צפופים ומזוהמים באופן שלא מקובל בעולם.
מה כל כך מיוחד בישראל? ישראל, מאז ימי מפא"י העליזים, מתכננת את כל שוק הביצים שלה. שר החקלאות קובע כמה ביצים יאכלו אזרחי ישראל. לכל חקלאי שקיבל אישור, יש "מכסה". מותר לו לגדל 2440 תרנגולות מטילות, ולא יותר. כן, אסור לגדול, אסור להתפתח. ולא רק זה. אם אתם לא מאלה ששוק הביצים של אבא שלהם וקיבלו מכסה, כלומר כמונו כל העם, אסור לכם לגדל יותר מ 11 תרנגולות. גידלתם? המדינה תשמיד אותן.
בלתי נתפס. שתו מים ונמשיך.
אנשים כן רוצים לגדל הרבה תרנגולות, כי מכסות קטנות זה לא יעיל ולא משתלם. אז חוץ מסחר ביצים ללא אישור, קיים פתרון מטורלל נוסף - השכרה של מכסות. זה ממש כמו שאתם מדמיינים את זה: מקומבן שזכה במכסה משכיר לכם את המכסה שלו ב 8,000 שח לחודש. לול גדול בגודל של 24,400 זורק לפח 80 אלף שקלים של יוקר מחיה, למקומבנים שמשכירים לו מכסות. כל חודש. למה? או כמו שאני אוהב לשאול: מי מרוויח? התשובה, לובי הלולנים מקומבן חזק ועמוק בכנסת. עובדים אצלו לא מעט פוליטיקאים, כולל דרעי, חברי ליכוד, רם שפע מהעבודה ובמיוחד שר החקלאות הקודם, אלון שוסטר מכחול לבן. שוסטר מקיבוץ מפלסים, מושקע בעצמו במועצות החקלאיות (בענף החלב), קבע פגישות "פוליטיות" עם הקיבוץ של עצמו ושירת אותם נאמנה. בקיצור, לוביסט כחול לבן. כמו שאמרתי ואני וחוזר ואומר, לשחיתות ולקומבינות אין צד פוליטי.
החברים של שוסטר לא רוצים עוד חקלאים בישראל וממש לא רוצים תחרות. הם מרוויחים הון מהשכרת מכסות ובקיצור, סליחה על הצרפתית, חקלאות ישראלית לא מעניינת להם את הביצים.
הלולנים נאבקים בקביעות נגד אכיפת תקן הבריאות והניקיון על הלולים. כי כשלולים רבים הם קטנים ולא יעילים, יש נטיה להזנחה וזוהמה. הלולנים רוצים שיהיו לולים קטנים וכושלים, כדי להצדיק את משטר המכסות. הצדקה גוררת הצדקה עד שמתנגדים לכללי תברואה בסיסיים.
מידי פעם מעוניינים במועצת הלול להעלות את המחיר עוד קצת, כי למה לא. אז בחגים, כשהמדינה תלויה בהם יותר מכל, הם מודיעים על איזו מחלה מעניינת של הביצים שיוצרת אובר מחסור ענק. והנה סיבה מצוינת להעלות מחיר. תעקבו.
בסופו של יום, אם נסכם: בישראל יוקר הביצים (יחסית למשכורות) הוא הגבוה בעולם. המחיר גם מפוקח, כלומר המדינה חתומה על המחיר הפסיכי הזה. בחגים שמים לב למחסור, אבל הוא בתכלס קיים תמיד. למה אני אומר שתמיד יש מחסור? כי ללא מחסור, המחיר היה פשוט נמוך. כמו המחיר של כל דבר שמצוי בשפע. בקיצור, אנחנו אוכלים מעט, יקר ומזוהם, האזרחים סובלים, יזמי חקלאות סובלים, רק הפוליטיקאים והלוביסטים של מועצת הלול נהנים לעשות מכולנו חביתה.
יצויין לשבח עודד פורר מישראל ביתנו, שבשיתוף פעולה איתי ועם השותפים שלי ניסה לחולל רפורמה חשובה בלולים. לרוב אפילו שר החקלאות לא מעוניין לפתור את המצב אלא להשיג מצביעים מהמועצות החקלאיות. לצערנו, התנגדות הפוליטיקאים ניצחה, רוב סעיפי הרפורמה נכשלו והמחיר יישאר יקר. בינתיים.
מה הפתרון? אתם בטח מנחשים. להוציא את ישראל לחופש כלכלי. חופש לגדל תרנגולות, חופש בכמות הביצים, חופש לייבא ביצים מחו"ל כשחסר, חופש להורדת המחיר (כן, מחיר מפוקח גם לא יורד, לא רק לא עולה...) וחופש למדינה לאכוף את החוק על עברייני בריאות וניקיון. את ותיקי הענף צריך לפצות ולחזק, כמובן בלי להגביל אף חקלאי חדש. נשמע פשוט מידי? זה באמת כל כך פשוט. אלא אם כן, כמובן, בעמדת הכח נמצא הליכוד. או כחול לבן. או העבודה. או כמעט כולם, בעצם.
נדרש שינוי מהיסוד. קדנציה אחת של שר אוהד בשום אופן לא תספיק.
|
|
|
