תרכיבים 2017

תרכיבים 2017

אירלנד: תביעה בעקבות נרקולפסיה לאחר חיסון בתרכיב שפעת

6 אוקטובר, 2017

Aoife Bennett, היא בין התובעים את המדינה (אירלנד), לאחר ששימוש בתרכיב Pandemrix הוביל לפגיעה עצבית - נרקולפסיה וקטפלקסיה.
בספטמבר 2009, ארגון EMA, אישר לחברת GSK את תרכיב החיסון  (Pandemrix (H1N1-AS03-P.
30 מיליון מנות של תרכיב זה ניתנו לאוכלוסייה. התרכיב אושר בתהליך מקוצר, בהסתמך על (ציטוט מקורי מ-EMA) "עשורים של נסיון עם תרכיבי שפעת עונתיים, אשר מצביעים על כך, ששילוב זן תרכיב חדש לא ישפיע מהותית בהיבטים של בטיחות ורמת הגנה".
מסתבר, שהמציאות היא אחרת וכאשר מדובר בנגיפים ותרכיבים היא לא תמיד ניתנת לצפייה.
במהלך שנת 2010, החלו הדיווחים הראשונים משבדיה ופינלנד, על אירועי נרקולפסיה בילדים ומתבגרים שחוסנו בתרכיב Pandemrix.
מהי נרקולפסיה? מדובר למעשה בהפרעה עצבית כרונית, הפוגעת במנגוני היקיצה/שינה ונדירה מאד בקרב ילדים מתחת לגיל 10, לכן המופע של המחלה בגילאים צעירים הדליקה בקרב הרופאים נורת אזהרה. נכון לנתוני יוני 2013 יותר מ-900 מקרים הקשורים לתרכיב דווחו ל-EudraVigilance.
השימוש באדג'וואנטים, ניתמך ע"י ארגון הבריאות העולמי כאסטרטגיה שמטרתה לחסוך בכמות האנטיגן הנדרש ליצור תרכיב מתוך הרצון לספק כמות גדולה של תרכיבים במקרה של פנדמיה. תרכיב ה-Pandemrix עשה שימוש באדג'וואנט AS03.
במרכיב AS03 לא נעשה שימוש קודם בתרכיבים, מלבד בנסיונות קלינים ולמרות זאת אושר לשימוש תרכיב שפעת המבוסס על אדג'וואנט זה.
שתי פורמולציות שונות שימשו בהכנת התרכיב.
AS03A ו-AS03B אשר הכילו 11.86 מ"ג ו-5.93 מ"ג Tocopherol, בהתאמה (שאר מרכיבי האדג'וואנט היו זהים).
AS03B, שימש בתרכיב עם המנה המופחתת (חצי מנה) שיועד לילדים בגילאים 6 חודשים ועד 9 שנים. בעת שתרכיב זה (H1N1-AS03-P) אושר לילדים מעל גיל 6 חודשים, התרכיב ניתן לפחות מ-200 ילדים בגילאים 3-9 שנים ולא חוסן ולו ילד אחד מתחת לגיל 3 שנים (!).
שיעור האירעות של נרקולפסיה באוכלוסיה הוא 0.74-1.37 ל-100,000 איש בשנה וכפי שציינו, אירועים אלה נדירים בילדים מתחת לגיל 10 שנים.
החשד הראשון לקשר בין החיסון לנרקולפסיה היה ב- 18 באוגוסט 2010, בדיווח משבדיה על 6 מתבגרים בגילאים 12-16 אשר פיתחו נרקולפסיה בטווח של חודשיים ממתן חיסון ה- Pandemrix. תוך שבוע ימים, החלו להגיע דיווחים נוספים, הפעם מפינלנד ובעקבותיהם הופסק השימוש בתרכיב זה בפינלנד.
בדיקה שנעשתה ע"י הרשויות בפינלנד מצאה שהשימוש בתרכיב H1N1-AS03-P, תרם לפי 12.7 מקרים יותר בקרב המתחסנים בגילאים 4-19 שנים, בהשוואה ללא מחוסנים. שיעור האירעות היה  מקרה אחד של נרקולפסיה לכל 16,000 מחוסנים בגילאים 4-19 שנה. בדיקה דומה בשבדיה, מצאה עליה של פי-4 באירועי נרקולפסיה בקרב ילדים ומתבגרים מחוסנים. תוצאות דומות דווחו גם מאירלנד, בריטניה, נורבגיה, צרפת, גרמניה ואיסלנד.
Terhi Kilpi, מנהלת המחלקה לאימונולוגיה ותרכיבים בפינלנד, מספרת שתגובת הקהילה הרפואית לממצאים הראשונים היתה "שתיקה – איש לא רצה לשמוע על כך". בפינלנד, נעשה מסע חיסונים אינטנסיבי של ילדים, משך 6 שב' במהלך 2009. למרות הממצאים בפינלנד ושבדיה, EMA לא עצר את שיווק התכשיר ושינה את המלצתו לשימוש בתרכיב בצעירים מתחת לגיל 20, רק למקרים בהם אין בנמצא תרכיב שפעת תלת-ערכי.
נכון, במדינות הצפון-אירופאיות קיימת רגישות גנטית לתופעת הנרקולפסיה, וההבנה לתהליך המדוייק העומד מאחורי האירועים לא ברור עדיין לחלוטין (מהי תרומת התרכיב מול מעורבות של הדבקה פעילה בנגיף שפעת H1N1, מהי התרומה למועדות גנטית ועוד). ההחלטה על הפסקת השימוש בתרכיב, היקף האירועים במגוון מדינות, פיצוי הנפגעים (בחלק מהמדינות), כולם תורמים לשאלה המרכזית: האם תהליך אישור התרכיב והתרת שימוש באדג'וואנט חדש לתרכיב השפעת לא היה נמהר מידי?
אגב, שוויץ לא אישרה את התרכיב לילדים מתחת לגיל 18 שנה.
מקרה זה מדגיש בין היתר את החשיבות של הכרת הבסיס הגנטי של המחוסן טרם ההמלצה על מתן חיסון - Vaccinogenomic intervention. ראוי שנבין ש"לא כל בני האדם נולדו שווים" אבל לא בהיבטים של חוסר שיוויון בזכויות, אלא חוסר שיוויון בבסיס הרגישות הגנטית התורם בין היתר להופעת מחלות אוטואימוניות.